שאלה שאנו שואלים את עצמנו בכל פעם מחדש, ובכל
חופשה מפוקששת אנו מבטיחים לעצמנו שהפעם הבאה תהייה ללא פשרה,
ויהי מה. אז כמו בכל דבר מוצלח סוף מעשה במחשבה תחילה.
פשוט לא לפחד...
לא לפחד לומר בקול רם מהם החלומות שלנו?
למה אנו מצפים מחופשה?
האם החופשה שלי כאישה זהה לחופשה שהגבר
שלי חולם עליה??
כלל ראשון הוא להבין שאין שום דבר ברור ומובן מאליו, לא מה
שברור לי בהכרח ברור לבן הזוג שלי, עדיין גברים מנוגה ונשים
ממאדים או ההיפך (תלוי אם יש לנו דיסלקציה), ואין חוקים
מוגדרים למעט אותם חוקים שהזוג עצמו קובע.
מה חשוב לי בחופשה שלי?
פינוק,נוחיות, ספא, להחליף בגדים, לראות ולהראות, לטוס, לאכול
טוב, חופשה רומנטית, סקסית? אתגרית, לראות אתרים, לשמור על
הגזרה, להשלים שעות שינה, שקט, מוסיקה? מה?????? להיות עם
הילדים, חופשה רק לי ולו?
אלף ואחת שאלות שצצות רק בראש שלי,
ומה צץ בראש שלו??????
לא יודעות. נכון, זו התחלה טובה. כל התחלה של 'ענווה' והודאה
בכך שאנחנו לא יודעי כל חשובה וטובה... ומזמנת תקשורת.
תאום ציפיות: בדיוק כמו בכל עסק או דבר שאנו רוצים בחיים אז
כמה כללי ברזל המובילים להצלחה. בכל פעם שאני לא ממש מצליחה
,יש להבין שכנראה לא עשיתי את הדברים נכון עד הסוף ולראות איפה
אני יכולה לשפר. ממש כמו האלופים האולימפיים בבי ג'ין.
מה אני יכולה לעשות למען עצמי היום
כדי לחזק את הזוגיות שלי מחר, כדי לחזור הביתה
מהחופשה החלומית שלי מלאה בכוח עד לעונג בא.
אז מהם הפרמטרים שיילקחו בחשבון?
גיל, מין, מגדר, תקציב, פנטזיה (שלי שלו), זמן, מרחק, יכולת –
(מוגבלות פיזית/ מנטאלית).
אם אני בת 18 או בת 70 יש הבדל
– יש אומנם רומנטיקה גם כאן וגם שם אבל המינונים
התנאים והקצב שונים ואת זה יש לקחת בחשבון, ולהתאים למציאות.
אלמנט חשוב נוסף זה כמה אני מוכנה לקחת אחריות על החופשה שלי
ומה אני מוכנה לעשות למען הצלחתה? האם אני מגיעה לחופשה כל כך
תשושה שאין לי כל רצון וחשק לתכנן כלום ואני מטילה או הוא מטיל
את כל האחריות על האחר כאומר: עכשיו סוף סוף את/ה צריך 'להפליז'
(מאנגלית) אותי. אם אני מטילה את האושר שלי על האחר זה שם אותי
על המדוכה של 'החבובות' המעבירות ביקורת ושום דבר למעשה לא
מצליח לרצות אותי, כי זה לא זה... ואני בעצם לא יודעת מה אני
רוצה.
(הדברים נאמרים על גברים ונשים כאחד)
פעמים רבות אנו חיים באשליה שכל מה שאנו צריכים זה חופשה,
לשנות אוירה ואז הכול יסתדר כבמטה קסם. אולם מניסיון חיי הרב
אני יודעת שכאשר אני יוצאת לחופשה עם בן הזוג שלי, בעצם הוא
אינו משתנה וגם לא אני, ולכן יש צורך בהחלטה ובתכנית עבודה גם
לחופשה.
אנחנו צריכים לברוא וליצור את חופשת החלומות שלנו יחד – וזה
אומר לדבר. זה לא קורה מעצמו.
מכינים את רשימת החלומות של כל אחד מאיתנו, מה היינו הכי רוצים
שיהיה בחופשה.
(הצעה לדוגמא מובאת בסוף הכתבה).
סוגי המריבות שונים ע"פ הגילאים השונים ורמת העייפות. אם אנו
בתחילת החיים ואנו זוג צעיר שזה עתה נלחם על מקומו בחברה
במשפחה, בזוגיות ויש גם ילד חדש וסוף סוף יצאנו לחופש, המריבות
יכולות להיות על כל דבר: כמות הסקס, מספר שעות השינה, מי מפנק
את מי יותר, מי הכין יותר קפה, מי מבזבז יותר ועל מה, הבזבוז
של מי הכרחי ושל מי סתמי, מי צריך לפרגן למי יותר.
ההבדלים בין המינים, למרות השוויוניות, מזמנת חזרה
לסטריאוטיפים הישנים.
אני אומנם מנכ"לית אבל אתה צריך לחשוב ולהראות לי שאני הכי
נחשקת בעולם ולכן :
1,2,3,4,..........
מה מגלים? מגלים דבר מפתיע וחשוב מאין כמוהו בכל פעם שאני
מאשימה את האחר אני מפסידה. השיעור הגדול של כל ההתנהלות
הזוגית היא לא האשמה אלא תכנון ולקיחת אחריות. אם אני רוצה
לחיות בהנאה אני צריכה להבין שכוחו של הרגע הזה הוא הקובע
ולשאול את עצמי( כל אחד מבני הזוג כמובן) מה אני עושה למען
ההצלחה.
אנחנו מגלים לצערנו שמשחר ההיכרות
אנו רבים את אותן המריבות מאשימים את אותן האשמות וחיים חיים
של הנהלת חשבונות, אם זה המקצוע האהוב עלינו כל כך למה שלא
נתמחה בקורס מסודר ונלך לעבוד בהנהלת חשבונות אם זו לא המטרה,
אזי זה הזמן לשנות
ולא לתלות אשם באחר. מה לעשות? לעשות!
1. להחליט שבחופשה הזו אנו מדברים
אחד אל השני בטוהר המילה. מדברים יפה, מחמיאים,
מקשיבים, מדברים 'חלש'..בשקט. אפילו מכינים מחוות קטנות של
מחמאות פתקים קטנים ומתוקים של אהבה...
2. לא לקחת שום דבר באופן אישי-
כאילו התכוונו להעליב אותנו, אלא להבין שבן-בת הזוג אומרים לנו
את מה שהם חשים – זה לא צריך לאיים עלינו – להקשיב, לנסות
הבין.
3. לא להניח הנחות – לא
לפתח את הפרשנות שלי לדברים, לשאול! אל תיכנעו לאגו . לשאול:
האם התכוונת ל... אני מבינה ש... האם זה מה שאת רוצה???
4. עשו בכל רגע נתון כמיטב יכולתכם-
הראו תמיד לבן הזוג שנמצא מולכם שאתם מוכנים לעשות לו את היום.
כאשר אתם הופכים את האחר למיוחד אתם הופכים למיוחדים גם כן...
5. חיו את החלום, ואל תחלמו
את החיים – אתם זכאים לחיות את החלום שלכם, כאן
ועכשיו רק משום שנולדתם לעולם נפלא זה והגעתם לרגע המרהיב זה
בחופשתכם – זה הזמן לעשות למען עצמכם.
השאלה המעניינת הנוספת: האם יש אנשים
שמועדים יותר בדרך לחופשה הזוגית? והתשובה היא
כמובן כן. כל מי שמסרב לקחת אחריות, להפיק לקחים, לבדוק מה
הצליח בפעם הקודמת ולחזק אותו. למגר את מה שלא הצליח- ולא
לחזור על הטעות, ימצא את עצמו מאבד מהר מאד את הרצון ליציאה
משותפת ואת שמחת הצפייה לאושר גדול של החופשה המשותפת, ידון
עצמו לחיים של עצבות, קורבנות ואומללות .
וכפי שאנו יודעים ממקורות אחרים בחיינו הבחירה היא לעולם
בידינו והשאלה באיזה יחס אנו בוחרים. למעשה אנו צריכים לשאול
את עצמנו רק שאלה אחת, האם אני נשארת בזוגיות??? או לא? אם
התשובה היא כן, הרי שכאן מתחילה העבודה הנכונה והטובה, אם אני
לא מחליפה בן זוג , אני מחליפה את היחס שלי לדברים ולאדם.
ומרגע שנעשתה הבחירה הכל הופך לפשוט.
יש להחליט איזה תפקיד אני לוקחת לי
בזוגיות הזו, בחופשה הזו, ולבנות את הדרך להגשמה.
אחד הסיפורים היפים שאני נתקלת בהם לא מעט בהרצאותיי באילת,
קשורה לחשיבה חיובית וליחס שלנו לדברים.
אתם יודעים, הדרך לאילת היא ארוכה לפחות 5 שעות מכל מקום בארץ.
רב האנשים שבאים בצורה מאורגנת ממקום עבודה מגיעים בהסעה
מסודרת באוטובוסים. , בתחילת הדרך עוד ניכר המתח של: 'השארתי
את הילדים', 'איך הם יסתדרו עם האוכל', 'יש מספיק כביסה נקיה',
'איך אמא שלי תסתדר', 'איזה בלגן אמצא במשרד כשאגיע', ואז לאט
לאט עם הדרך נכנס הרוגע השירה ואולי סיפורי הבדיחות והממתקים
שמזכירים לנו נשכחות של טיולים שנתיים אהובים של דור צעיר
מאושר ומאמין... ברם, אם התקרבנו אל היעד העיר אילת ובית המלון
בערך רבע שעה לפני מתחיל איזה רחש לא ברור באוטובוס וכל אחד
מתכנס לשלו סוגר את סליו ואת חפציו והינה הוא כבר מוכן ליציאה
ולהיות הראשון אצל פקיד הקבלה לקבל חדר.... האוטובוס עוצר כולם
רצים לדלת נדחקים ופורצים לקבלה, זוג ראשון עומד ומקבל בצהלה
את המפתח לחדר , מסתכלים אחד על השני ורצים לבדוק את החדר,
הבעל פותח את הדלת האישה נכנסת לסקירה ופולטת, איזה חדר, בשביל
זה באתי עד לכאן, בבית יש לי יותר טוב, ותראה איזה שירותים
מחורבנים, ותגיד לי אתה, מה אין להם עיניים בראש, מה זה התאורה
הזו הם לא מבינים שאני רוצה אור, להתלבש להתאפר הרי בשביל זה
באתי לחופש, הבעל עם כל מילת ביקורת נגד המלון מתקפל עוד קיפול
ולבסוף פולט ואומר - תגידי
מה את רוצה ממני??? אני האדריכל של המלון?, מה כבר עשיתי? איך
עוד פעם אני כבר אשם????? מצב רוח קשה ואכזבה מרה כבר
מהתחלה...
זוג מספר שניים, עומד בתור מקבל את המפתח לחדר, זו להם החופשה
הראשונה השנה, הם חלמו עליה זמן רב, מקבלים את המפתח מגיעים
למול הדלת הבעל מכניס את המפתח לדלת , מסתכל בעיני אשתו, פורש
זוג ידיים חסונות, היא שוקלת 80 ק"ג, ואומר לה קפצי לזרועותיי,
פותח את הדלת בבעיטה קלה מעביר את הסף ומוריד את אהובתו, שגם
היא רצה מהר לבדוק את תכונות החדר, ופועה בקול חמוד, ממי תראה
איזה חשיבה מדהימה ורומנטית יש להם כאן, הם הבינו שאנחנו כל כל
רומנטיים תראה איזה אור קטן ורך הכינו לנו, ומה אתה אומר על
השירותים , יופי, כמו בבית. הבעל מסתכל אל בחירת ליבו מדביק לה
נשיקה מצלצלת ושואל אותה: נו.... איך אני?.... איזה חדר סידרתי
לך..... והחופשה המאושרת מתחילה עכשיו.
אז לסיכום בואו נבחר את היחס שלנו
לחיים – אם לא משנים בן זוג הרי שמשנים את היחס ומצליחים.
טיפ לעבודה זוגית לפני
יציאה לחופשה:
יש סדנת חשיבה מדהימה: חמשת הכובעים של "דבונו"
(פסיכולוג אירגוני).
בני הזוג מחלקים ביניהם את הצבעים של הכובעים כשכל צבע מביע
אמירה.
לדוגמא: אדום – אהבה רומנטיקה סקס, ירוק - איכות הסביבה מקום
החופשה צימרים אקולוגיה , שחור – מעלה את הפחדים, את הקושי
בתקציב, את החששות הנכנסים ללב בכל תחום , הצהוב - את החיובי
בחופשה, את החלום, החזון ורצון להגשים, והלבן - את הרשימה
הסופית המשכינה שלום ומחברת בין הרצוי למצוי.
חלוקת התפקידים בין בני הזוג- בהיפוך תפקידים:
הדאגן צריך לחשוב על ביטחון וההרפתקן והשליו על קשיים ושאר
צרות.
את צבעי הכובעים מחלקים לפי אופי בני הזוג, אם האישה היא
'פייטרית' והבעל הססן נותנים לבעל את הכובע הצהוב והוא צריך
לחשוב רק על דברים חיובים, ולאישה את הכובע השחור כדי שיהיה
איזון ולא נכנס לפאניקה.
הרשימות נעשות בכתב, ואין כאן שום תירוץ של מה עם הספונטניות,
כי ספונטניות המתוכננת היא המוצלחת ביותר. תמיד יש מקום
לגמישות צחוק ואהבה בכל פעולה שנעשית.
