חינוך
שבת, 15 במרץ, 2008
לחינוך שתי הגדרות מקובלות, שונות זו
מזו:הוראה עם מטה-קוגניציה: עיצוב של תודעת האדם, המשנה את
אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן
מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה כדי לשנות באופן
מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות וכדי לשנות את תודעתו של
האדם המחונך.
סוציאליזציה: עבודת מבוגר עם ילד/ים, במטרה להכניסו באופן
מכוון לעולם המבוגרים ולקבל את ערכיו.
גם בתהליך אימון אישי אנו נעזרים בחינוך.
אך כאן אנו עוזרים למתאמן למצוא את המורה הפנימי שלו, אם זה
מורה רוחני, מורה חומרי וכו'…
שבעזרתו הוא יכול לנווט את חייו.
ס. יזהר מאתגר את החינוך לערכים בכך שהוא
מציע לכל דור דיון חוזר בהם וברלוונטיות שלהם. כדבריו:
"אם הערכים הם פרי ההסכמה החברתית, הרי הסכמה כזו מחייבת
רק את המסכימים ואינה עוברת אוטומטית לבאים אחרים.
וחייב כל דור לשאול את עצמו אם הוא מסכים, מקבל או דוחה הכל,
קצת או כלום.
והחינוך יהיה אז לא ההנחלה המפורסמת אלא ההכשרה להיות:
שותף, בודק, שוקל ובוחר בין אלטרנטיבות."
טיפוח יחסי רעות ואיכפתיות כלפי החברה וכלפי הסביבה. אני רואה במטרה כזו חשיבות מרכזית לאיכות חיינו בארץ הזו, ואני רואה רבים מבתי הספר כמשלמים מס שפתיים בלבד להגשמתה.
כשתכילתה של מטרה זו היא בהבנה שלנו ליחסי
רעות עם כל הרבדים שבנו.
לאחר מכן נוכל לגלות את אותה איכפתיות כלפי הסביבה.
מלשון " נאה דורש, נאה מקיים".
